אנצאר אללה, המכונים בדרך כלל החות’ים, שולטים בשטח ונלחמים כתנועה חמושה במלחמת האזרחים בתימן. הקו קלוקס קלאן לא עשה אף אחד מן הדברים האלה. ההשוואה נשענת על מאפיין מצומצם יותר: שתי התנועות הפכו שנאה לקבוצה הנקובה בשמה לחלק מזהותן הציבורית ומייעודן המוסרי.
מתחילים בסיסמה
סיסמת החות’ים כוללת את המילים “קללה על היהודים”. המרכז למאבק בטרור בווסט פוינט ומחקרים קשורים על הפיקוד החות’י מתארים את הסיסמה כמרכיב מרכזי בזהות התנועה. זו שפה ציבורית מפורשת, לא מסקנה הנגזרת מביטוי מרומז.
מה הופך את ההשוואה לקלאן למובנת
שירות הפארקים הלאומיים ואנציקלופדיה בריטניקה מתארים כיצד הקלאן הפך שנאה והטלת אימה לטקס פומבי. טקסיו הכריזו מי שייך לסדר החברתי ועל מי מותר להטיל אימה כדי להגן עליו. התפיסות התאולוגיות שונות, אך שתי התנועות מציגות קבוצה מסומנת כאויב המטמא את החברה.
היכן האנלוגיה מתאימה
נקודת הדמיון החזקה ביותר היא שנאה ממוסדת בטקסים. סיסמת החות’ים נישאת בקריאות, מצוירת ונלמדת כסימן היכר של התנועה. בדומה לכך, טקסי הקלאן הפכו את ההפחדה למופע. שתי התנועות הופכות את העוינות לפומבית ולמוכרת בקרב תומכיהן.
המעשים מעניקים משקל נוסף למילים. הדיווח של USCIRF על תימן מתעד פגיעות במיעוטים דתיים באזורים שבשליטת החות’ים. הוא מציין את המשך כליאתו של ליבי מרחבי, אסיר מצפון יהודי, ומתאר את הלחץ, הפחד והגירוש שכמעט רוקנו את תימן מן הקהילה היהודית העתיקה שלה.
היכן האנלוגיה נשברת
החות’ים הם ארגון חמוש בעל שליטה טריטוריאלית, השולט בחלקים נרחבים מצפון תימן במהלך מלחמת אזרחים. איראן תומכת בהם, והם שיגרו טילים וכלי טיס בלתי מאוישים אל מעבר לגבולות תימן. מסמכי ממשלת ארצות הברית מתייחסים לאנצאר אללה כאל ישות טרור. מסמכי מחלקת המדינה מן השנים 2024 ו-2025 תיארו צעדים מחודשים להכרזה עליו בעקבות תקיפות נגד ספנות ומטרות אזוריות.
תימנים רבים חיים תחת שלטון החות’ים מכפייה ולא מהסכמה. לאוכלוסייה השבויה הזאת אין מקבילה בחברות מרצון בקלאן.
מדוע בכל זאת ראוי לערוך את ההשוואה
האנלוגיה מקשה להתייחס בביטול לשפה האנטי-יהודית המפורשת כאל מאפיין משני של פוליטיקה אנטי-אימפריאליסטית או אנטי-ישראלית. תנועה שמקללת בפומבי יהודים משום שהם יהודים צריכה להישפט לפי המילים האלה ולפי יחסה למיעוטים. השיפוט הזה חל על אנצאר אללה, לא על התימנים כעם.