חפשו אמנה, שאלת סקר, דיווח הנוגע למדינה, ארגון או ביטוי שנוי במחלוקת. אפשר לצמצם את התוצאות לפי פורמט, נושא, אזור גאוגרפי ותאריך בדיקה.
הפורמט מבחין בין דוחות לבין תדריכים, דפי הסבר, צירי זמן ומדריכי מקורות. הנושא והאזור הגאוגרפי מזהים את מוקד העמוד. תאריך הבדיקה מציין מתי OZJF בחן מחדש לאחרונה את העמוד באנגלית, ולא את מועדו של כל אירוע או את מועד פרסומו של כל מקור המופיעים בו.
קראו את המתודולוגיה כדי להבין את ההבחנה בין מקור, הסקה וטיעון. עמוד המקורות מסביר אילו מסמכים מתאימים ביותר לסוגים שונים של טענות. עמודי סקרים צריכים לזהות את הפרסום המקורי, המדגם, מועדי איסוף הנתונים ונוסח השאלה. עמודי אמנות צריכים לקשר להסכם החתום או לארכיון דיפלומטי רשמי.
מה נכלל בספרייה
הספרייה כוללת דוחות, תדריכים, דפי הסבר, צירי זמן, עמודי סקרים ומדריכי מקורות. ברשומות מוצגים הסיווג ותאריך הבדיקה של כל פריט. עמודי השוואה צריכים לזהות הן את המאפיין המושווה והן את הנקודה שבה האנלוגיה חדלה להיות מועילה.
כמה מאגרי מידע ציבוריים חוזרים ומופיעים באוסף. Congress.gov כולל חוקים פדרליים ודוחות של שירות המחקר של הקונגרס. משרד ההיסטוריון של מחלקת המדינה מספק מסמכים דיפלומטיים אמריקאיים רבים. AAPOR מפרסם תקנים לגילוי נאות בסקרים. מאגר FARA של משרד המשפטים מספק מסמכי רישום של סוכנים זרים.
דווחו על קישור למקור שאינו פעיל או על טענה מיושנת דרך יצירת קשר עם OZJF, וצרפו את כתובת העמוד כדי שיהיה אפשר לאתר את הקטע.
חיפוש: ספרייה
32 תוצאות
הסוג ותאריך הבדיקה מופיעים לצד התוצאהחקירות של האו״ם מצאו כי ייתכן שתשעה עובדים השתתפו במתקפת 7 באוקטובר. בדיקה נפרדת מצאה חולשות רחבות יותר בשמירה על ניטרליות, אך לא קבעה שחמאס שולט בארגון.
אוסלו א׳ כונן הכרה הדדית בין ישראל לאש״ף ומסגרת ביניים לחמש שנים שלא הבשילה להסכם שלום סופי.
הסכם אוסלו ב' חילק את הגדה המערבית לשטחי A, B ו-C וקבע את הכללים לסמכות אזרחית וביטחונית פלסטינית בתקופת הביניים.
תמיכה בישראל אינה מחייבת תמיכה בכל החלטה של ממשלתה. עמוד זה מציג ביקורת הוגנת ומבוססת מקורות על קואליציית נתניהו במהלך המלחמה שהחלה ב-2023, בלי לקבל את מסגור האו"ם של מלחמת ישראל כרצח עם.
ההשוואה הזאת ממוקדת: היא עוסקת בהיגיון של טרור נגד יהודים ובפגיעה באזרחים, ובה בעת מביאה בחשבון את תפקידו האזורי והצבאי השונה מאוד של Hezbollah.
ההשוואה מצומצמת אך ממשית: שתי התנועות מנרמלות שנאה מפורשת ליהודים כחלק מזהותן הציבורית, אף שהחות'ים הם גוף חמוש בעל שליטה טריטוריאלית ואילו הקלאן לא היה כזה.
ההשוואה עוסקת במבנה ובהיגיון המוסרי, ואינה מעמידה פנים שתנועת טרור גזענית אמריקאית ותנועה אסלאמיסטית חמושה זהות מבחינה היסטורית.
האוכלוסייה היהודית קטנה, מרוכזת ורגישה להגדרות. לנתונים יש משמעות, אך רק אם מבהירים לאילו נתונים מתכוונים.
בשנת 2005 פינתה ישראל את כל ההתנחלויות ואת כל הבסיסים הצבאיים הקבועים מתוך עזה במסגרת נסיגה חד־צדדית, ולא בהסכם שלום דו־צדדי.
הקשר היהודי לארץ אינו סיסמה מודרנית. זו טענה היסטורית הנתמכת בארכאולוגיה, בטקסטים, בזיכרון ובהיסטוריה של אוכלוסיות.
זהו אחד הוויכוחים החשובים ביותר במדיניות הפנים של ישראל. השאלה אינה אם יש ערך ללימוד תורה, אלא אם השילוב הנוכחי של גידול דמוגרפי, חינוך, השתתפות בכוח העבודה ופטורים מגיוס הוא בר־קיימא ככל ששיעור החרדים באוכלוסייה עולה.
גל של מדינות המכירות במדינה אינו הופך אותה כשלעצמו ללגיטימית. ההיסטוריה מספקת דוגמה. כך נכשלה רודזיה במבחן, וכך חל אותו מבחן על מדינה פלסטינית תחת ההנהגה הנוכחית.
ההסכם משנת 1994 סיים את מצב המלחמה בין ישראל לירדן, קבע את הגבול ביניהן ויצר הסדרי ביטחון ומים שעודם בתוקף.
קמפ דייוויד סלל דרך להסכם השלום בין מצרים לישראל ויצר מסגרת נפרדת לאוטונומיה פלסטינית שנותרה בלתי ממומשת.
ההסכם בין ישראל לסוריה משנת 1974 הפריד בין הכוחות הצבאיים בגולן וייצב את החזית, מבלי לכונן שלום דיפלומטי.
השוואות יכולות לחשוף דפוס משותף של שנאה או אלימות, אך רק כאשר הן מציגות הן את הראיות והן את ההבדלים.
יש שתי דרכים שטחיות לתאר את התנהלות ישראל בעזה: לטעון שצה״ל אינו נוקט אמצעי זהירות כלל, או לטעון שאזהרות ויועצים משפטיים מוכיחים שהמערכה הייתה חוקית. התיעוד הציבורי מחייב דיון רציני יותר משתי הסיסמאות האלה.
הכיבוש הצלבני, הכיבוש מחדש בידי האיובים, השלטון הממלוכי וארבע מאות שנות שלטון עות׳מאני עיצבו את עזה כעיר מחוז בתוך מערכות אזוריות גדולות ממנה.
אין עמדה אסלאמית אחת ביחס לריבונות יהודית. תנועות אסלאמיסטיות מסוימות דוחות אותה מטעמים דתיים, ואילו מלומדים מוסלמים אחרים ומדינות מוסלמיות אחרות דוחים את המוחלטנות הזאת.
אנטי-ציונות דתית בקרב יהודים היא עמדה ממשית, רצינית מבחינה תאולוגית ולעתים קרובות אינה מובנת כראוי. היא גם עמדת מיעוט בקרב יהודים אורתודוקסים.
התיעוד הציבורי המהימן ביותר תומך בטענה מצומצמת יותר מזו שמופיעה בדרך כלל בסיסמאות מתקופת מלחמה: חמאס וקבוצות פלסטיניות חמושות אחרות השתמשו שוב ושוב באתרים אזרחיים ובאזורים אזרחיים צפופים או פעלו מתוכם בעזה. הדבר אינו חוקי לפי דיני המלחמה, אך אינו מבטל את ההגנה על אזרחי עזה.
ראוי להשוות בין הספרים לפי תפקידם: שניהם הופכים אידאולוגיה המבוססת על תודעת מצור לסיפור, אך רק לאחד מהם יש זיקה מבצעית מתועדת היטב למעשי טרור מסוימים.
עזה החלה כעיר כנענית על דרך מסחר, ולאחר מכן עברה לשלטון מצרי, פלשתי, אשורי, בבלי ופרסי, במקביל לעליית ממלכות ישראל ויהודה בפנים הארץ.
ההסדרים הטריטוריאליים של ישראל הניבו, בתנאים שונים, שלום רשמי, שקט צבאי, ממשל ביניים שלא הושלם ועימותים חוזרים.
יהודים רבים שומעים את הסיסמה הזאת דרך ההיסטוריה של פיגועי התאבדות ותקיפות נגד אזרחים. הכוונות משתנות, אך אי אפשר למחוק את ההיסטוריה הזאת.
הזהירות של מדינות מארחות מפני קליטה רחבת היקף של פלסטינים נובעת מן ההיסטוריה, מן הפוליטיקה הפנימית וממדיניות אזורית מפורשת שביקשה לשמר את שאלת הפליטים במקום לסגור אותה.
מפה דיפלומטית ממוקדת של יחסיה הרשמיים של ישראל במזרח התיכון: הסכמי שלום, קשרים במסגרת הסכמי אברהם, המקרה החלקי של סודאן והמסלול הסעודי שטרם התממש.
השאלה המרכזית בנושא תוכנית הלימודים מצומצמת יותר מן הסיסמאות הישנות המלוות את הדיון. ספרי הלימוד הרשמיים בעזה היו ברובם ספרי הרשות הפלסטינית, וגם בתי הספר של אונר"א השתמשו באותה תוכנית לימודים הנהוגה במדינה המארחת. בדיקות עצמאיות מצאו שוב ושוב תכנים אנטי-ישראליים, אנטישמיים וכאלה המציגים אלימות כדבר מקובל, אך התיעוד מדויק יותר מן הטענה שלפיה כל בתי הספר מלמדים שנאה.
לאחר הכיבוש הערבי הייתה עזה לחלק משורה של ח׳ליפויות שמרכזי שלטונן היו מחוץ לעיר, ובמקביל תפסו הערבית והאסלאם מקום מרכזי יותר בחיים הציבוריים.
כיבוש עזה בידי אלכסנדר צירף אותה לעולם ההלניסטי, ולאחר מכן הותירו השלטון היווני, החשמונאי, הרומי והביזנטי רבדים פוליטיים ודתיים שיש להם חשיבות גם כיום.
סיפורה של עזה בעת החדשה משתרע על פני תקופת המנדט הבריטי, הממשל המצרי, השליטה הישראלית לאחר 1967, שלטון עצמי פלסטיני מוגבל, ההתנתקות ושלטון חמאס.
הרשות הפלסטינית מפעילה תוכנית ממשלתית המשלמת כסף לאנשים שהרגו ישראלים ולבני משפחותיהם של אותם אנשים. להלן מה שקובע החוק, כיצד הגיב הקונגרס ומדוע הקרן עדיין קיימת.