ישראל וסוריה חתמו על הסכם הפרדת כוחות ב-31 במאי 1974. ההסכם נחתם לאחר מלחמת 1973. הוא הרחיק את כוחותיהן זה מזה ברמת הגולן ויצר אזור חיץ בפיקוח האו״ם. ההסכם לא הביא להכרה, ליחסים תקינים או לשלום.
מטרתו הייתה צרה. הוא נועד למנוע מחזית מתוחה להידרדר שוב למלחמה מלאה.
על מה חתמו הצדדים
ההסכם קבע קווי הפסקת אש ואזור בין הכוחות, והגביל כוחות ונשק משני הצדדים. באותו יום אימצה מועצת הביטחון את החלטה 350. היא הקימה את כוח המשקיפים של האו״ם להפרדת כוחות, המוכר בשם אונדו״ף, UNDOF. הכוח מפקח על הפסקת האש ועל הסדר הפרדת הכוחות.
הנרי קיסינג׳ר סייע לתווך את ההסכם באמצעות שיחות לאחר מלחמת 1973. משרד ההיסטוריון של מחלקת המדינה האמריקאית מגדיר אותו כהישג אמריקאי מרכזי באותה תקופה. המטרה הראשונה הייתה לעצור לחימה חדשה. המטרה השנייה הייתה ליצור כללים ששני הצבאות יוכלו לקיים.
מה שינה ההסכם בשטח
ההסכם החזיר את קוניטרה ושטחים סמוכים לשליטה סורית. הוא הציב אזור חיץ של האו״ם בין הצבאות והגביל את המקומות שבהם ניתן להציב כוחות ונשק. הכללים האלה הקלו על זיהוי תנועות פתאומיות. הם העניקו לשני הצדדים דרך שגרתית לנהל את הפסקת האש.
מועצת הביטחון חידשה פעמים רבות את המנדט של אונדו״ף. תפקידו נותר מצומצם. הוא מפקח על הפסקת האש ועל ההסכם.
שקט ממושך ללא שלום
במשך עשרות שנים לאחר 1974 נותרה חזית הגולן שקטה בהרבה. ישראל וסוריה נשארו אויבות. הן לא חזרו למלחמה מלאה בחזית זו.
סוריה מעולם לא הכירה בישראל ולא כוננה עמה יחסים תקינים. משטר אסד נלחם באמצעים אחרים בלבנון וכרת ברית עם איראן ו-Hezbollah. הסכם 1974 הוא מנגנון ביטחון צבאי, ולא הסכם שלום.
למה ההסכם עדיין ראוי לתשומת לב
יש לשפוט את ההסכם לפי מטרתו הצבאית. הפרדה צבאית צמצמה את הלחימה הישירה בגולן. נוסח ההסכם לא נועד לפתור את הסכסוך המדיני.
מלחמת האזרחים בסוריה חשפה מגבלה ברורה. המערכת הזאת נבנתה עבור שני צבאות של מדינות. קשה יותר לרסן מדינה מפורקת וקבוצות חמושות באמצעות אותם כללים. למרות זאת, קווי 1974 נותרו הבסיס לפיקוח על החזית.
מה השיג ההסכם
ההסכם מראה מה יכולה הפרדת כוחות להשיג. היא יכולה לצמצם מלחמה ישירה מבלי ליצור יחסים תקינים. תוצאה זו אינה שלום שהושג בהסכם. חזית יציבה יותר עדיין חשובה, אך היא אינה פותרת את הסכסוך שביסודה.