היהודים הם עם, ולא רק קהילה דתית. כמו עמים אחרים, יש להם זכות למשול בעצמם במולדתם ההיסטורית. OZJF רואה בישראל את הביטוי המודרני של זכות זו. הטיעון נשען על ההיסטוריה, על הקשר לארץ, על המדינאות המודרנית ועל המחיר של היעדר מדינה. אין צורך לתמוך בכל ממשלה ישראלית כדי לקבל את הטיעון הזה. גם לזכויות הלאומיות הפלסטיניות יש חשיבות.
משמעותה של הגדרה עצמית
סעיף 1 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות קובע שלכל העמים הזכות להגדרה עצמית. כלל זה אינו מכריע כל מחלוקת על גבולות או על סמכות שלטונית. הוא גם אינו מעמיד תביעה לאומית אחת מעל לאחרת. הוא קובע אמת מידה בסיסית. הגדרה עצמית אינה יכולה להיות זכותם של עמים מסוימים, אך לא של היהודים.
החיים היהודיים כוללים אמונה משותפת, אך הם אינם מסתכמים באמונה. היהודים חולקים גם היסטוריה, תרבות, טקסטים, שפות וקשר לארץ ישראל. הטיעון בעד שלטון עצמי יהודי יכול לעמוד על יסודות היסטוריים ופוליטיים. אין צורך להסתמך על טענה אלוהית.
מדוע היעדר מדינה חשוב לטיעון
קהילות יהודיות קיימו חיי קהילה עשירים ויציבים במדינות רבות. הן גם התמודדו עם גלות, חוקים קשים, התקפות המון ועקירה בכפייה. השואה הייתה המקרה החמור ביותר. מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה מתעד כי גרמניה הנאצית, בעלות בריתה ושותפותיה רצחו שישה מיליון יהודים.
ההיסטוריה הזאת אינה מציבה את ישראל מעל לביקורת ואינה מכריעה תביעות אחרות על הארץ. היא כן מבהירה מדוע יהודים רבים רואים במדינה אמצעי הגנה ממשי, ולא רק סמל. מדינה יהודית יכולה להציע מקלט והגנה. קבוצה קטנה וחשופה במדינה אחרת עלולה שלא להיות מסוגלת לעשות זאת.
דוח מרכז המחקר Pew משנת 2025 מעריך שהיהודים הם כ-0.2 אחוז מאוכלוסיית העולם. גודלו של עם אינו קובע את זכויותיו. שיעור קטן זה מסייע להסביר מדוע הצורך במקלט ובביטחון משותף נותר דחוף.
1947 ו-1948 קבעו את המסגרת המשפטית
האו״ם לא יצר את הקשר היהודי לארץ. הוא כן תרם לתיעוד המודרני בדבר הקמת מדינות. בנובמבר 1947 אימצה העצרת הכללית את החלטה 181 (II). ההחלטה קראה להקמת מדינה ערבית ומדינה יהודית בארץ ישראל המנדטורית, ולמעמד מיוחד לירושלים. התוכנית לא יצאה לפועל כפי שנכתבה, ולאחר מכן פרצה מלחמה. אף על פי כן, ההצבעה נותרה חלק מרכזי מן התיעוד הבינלאומי בנושא החלוקה.
ישראל הכריזה על עצמאותה ב-14 במאי 1948. ארכיון המדינה מכנה את ההכרזה מסמך היסוד של המדינה. היא מבטיחה “שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור” ללא הבדל דת, גזע ומין. משרד מבקר המדינה מתייחס להבטחה זו כבסיס לדרישת דין וחשבון מן המדינה.
הבטחה זו היא חלק מן הטיעון בעד ישראל. היא אינה תוספת. שלטון עצמי יהודי אינו אומר שרק ליהודים יש זכויות. מדינה יהודית עדיין חייבת להעניק זכויות אזרחיות ומדיניות שוות לכל אזרח.
מה הטענה אינה מכריעה
הפגיעות שספגו יהודים בעבר אינן מגינות על ישראל מפני החוק או מפני ביקורת מוסרית. ההיסטוריה היהודית גם אינה מוחקת את האובדן, העקירה או השאיפות הלאומיות של הפלסטינים. הטענה כאן מצומצמת יותר. אין לשלול מן היהודים את אותה זכות לשלטון עצמי שעמים אחרים תובעים לעצמם.
מחלוקות קשות נותרו בעינן. הן נוגעות לגבולות, להתנחלויות, לביטחון, לפליטים ולמדינה פלסטינית. יש להתמודד עם הסוגיות האלה לגופן. אין להתחיל בכך שמגדירים דווקא את החיים הלאומיים היהודיים כבלתי ראויים להתקיים.
על מה OZJF מגן
OZJF מגן על שלטון עצמי יהודי במולדת ההיסטורית של העם היהודי. אפשר להחזיק בעמדה זו ובמקביל לבקר את מדיניות ישראל. אפשר להגן על שוויון זכויות ולהכיר בזכויות הלאומיות הפלסטיניות.
השאלה הקשה היא כיצד שני העמים יוכלו לממש את זכויותיהם. כל תשובה ראויה חייבת לכלול ביטחון, מנהיגים הנותנים דין וחשבון לציבור וכבוד הדדי.