בשנת 2005 פינתה ישראל את כל ההתנחלויות מתוך עזה. היא גם הסיגה משם את כוחות הצבא הקבועים שלה. הנסיגה אכן התרחשה, אך ישראל פעלה לבדה. שום ממשלה פלסטינית לא חתמה על הסכם שלום ולא קיבלה על עצמה התחייבויות מקבילות.
מה ישראל פינתה בפועל
הנשיא ג’ורג’ ו’ בוש דן בתוכניתו של אריאל שרון במכתב מ-14 באפריל 2004. הוא כינה אותה צעד משמעותי. התוכנית כללה את כל ההתנחלויות בעזה וכמה אתרים בגדה המערבית. ישראל ביצעה את החלק הנוגע לעזה בשנת 2005. היא פירקה את כל ההתנחלויות והסיגה את כוחותיה מתוך השטח.
הצעדים הפיזיים ברורים. מחלוקות אחרות נותרו בעינן. הן נוגעות לגבולות עזה, למרחב האווירי, לגישה לים ולחובותיה המשפטיות של ישראל לאחר הנסיגה.
מדוע עזה אינה שייכת לאותה קטגוריה כמו מצרים או ירדן
התוכנית לא כללה הסכם או הכרה הדדית. היא לא קבעה מגבלות מוסכמות על אמצעי לחימה או מנגנון ביטחוני משותף. שום מדינה פלסטינית ריבונית לא קיבלה על עצמה התחייבויות מקבילות. ישראל תכננה וביצעה את המהלך בעצמה.
לכן עזה אינה מבחן ישיר לעיקרון של שטחים תמורת שלום במסגרת הסכם. היא בוחנת רעיון אחר: האם נסיגה חד־צדדית יכולה לצמצם את העימות בלי שותף יציב או סדר מוסכם לאחר הנסיגה?
מה קרה לאחר מכן
דוח עדכני של שירות המחקר של הקונגרס על חמאס והפרופיל של חמאס במרכז הלאומי למאבק בטרור סוקרים את מה שאירע בהמשך. חמאס ניצח בבחירות הפלסטיניות בשנת 2006. בשנת 2007 הוא השתלט בכוח על עזה מידי פתח. ארגונים חמושים בעזה שיגרו רקטות לעבר ישראל. ישראל ביצעה פעולות צבאיות חוזרות ונשנות. לאחר מכן הוביל חמאס את מתקפת 7 באוקטובר 2023, שפתחה את המלחמה הנוכחית.
אירועים אלה עיצבו את יחסם של ישראלים לנסיגה. ישראלים רבים ראו בהם אזהרה. הוצאת חיילים ומתיישבים ללא תוכנית ביטחונית איתנה הותירה מרחב לארגון חמוש לתפוס את השלטון.
מה המקרה אכן מוכיח
הוצאת מתיישבים וחיילים לא יצרה תהליך שלום. המהלך לא בנה שותף יציב. הוא לא פירק ארגונים חמושים מנשקם. הוא גם לא יצר כללים מוסכמים בנושאי גבולות וביטחון.
ההבחנה בין הקטגוריות חשובה. מצרים בשנת 1979 וירדן בשנת 1994 חתמו על הסכמי שלום עם ישראל. הסכמי אוסלו קבעו התחייבויות זמניות באמצעות משא ומתן. בעזה לא התקיימה אף אחת מן המסגרות האלה. הלקח המרכזי שלה נוגע לנסיגה חד־צדדית ללא סדר ביטחוני מוסכם.
מה המקרה אינו מוכיח
עזה אינה מוכיחה שכל הסכם על שטחים ייכשל. הסכמי השלום עם מצרים וירדן מלמדים אחרת. שלטון חמאס גם אינו מטיל על אזרחים פלסטינים אחריות למעשי הארגון. הראיות תומכות בממצא מצומצם: נסיגה ללא התחייבויות ביטחוניות מקבילות מותירה סיכונים גדולים ללא מענה.
הנסיגה שייכת לתיעוד הרחב של החלטות הנוגעות לשטחים. היא אינה שייכת לקבוצת ההסכמים. ישראל ביצעה נסיגה רחבת היקף בשטח ללא הסכם דו־צדדי או סדר ביטחוני משותף. מה שאירע לאחר מכן שינה את האופן שבו ישראלים תופסים סיכון. אין בכך כדי לחזות את תוצאתו של כל הסכם שייבנה בתנאים אחרים.