חמאס והשימוש בתשתיות אזרחיות בעזה

התיעוד הציבורי מראה כי חמאס וקבוצות פלסטיניות חמושות אחרות אחסנו אמצעי לחימה, שיגרו רקטות, הציבו פתחי מנהרות או קיימו פעילות צבאית בתוך אתרים אזרחיים ובסמוך להם בעזה. הוא אינו מאמת כל טענה ישראלית בנוגע לכל בית חולים, בית ספר או בניין מגורים. ההבחנה חשובה הן לדיוק העובדתי והן להחלת הדין.

מה מתועד היטב

שלושה ממצאים זוכים לתימוכין מוצקים.

ראשית, האו“ם עצמו מסר כי נמצאו אמצעי לחימה בבתי ספר של האו”ם בעזה. ב-23 ביולי 2014 אמר דובר מזכ“ל האו”ם כי רקטות הוצבו בבית ספר של אונר“א ובהמשך נעלמו. בסקירה מאוחרת יותר של אונר”א על מלחמת 2014 נאמר כי במהלך המלחמה נמצאו בשלושה בתי ספר ריקים של אונר“א אמצעי לחימה שהציבו קבוצות פלסטיניות חמושות.¹²

שנית, ארגוני זכויות אדם מרכזיים תיעדו ירי ופעילות של קבוצות פלסטיניות חמושות מתוך אזורים אזרחיים צפופים. Human Rights Watch כתב ב-2009 כי ירי רקטות מאזורים צפופים סיכן את אזרחי עזה תוך הפרת הדין. בסקירה של Amnesty International משנת 2015 על מלחמת 2014 נמצאו מקרים מהימנים שבהם קבוצות פלסטיניות חמושות שיגרו רקטות או פצצות מרגמה מאתרים אזרחיים. בין האתרים היו בתי ספר, לפחות בית חולים אחד ומתחם של כנסייה.³⁴

שלישית, הראיות לשימוש צבאי בשיפא אינן נשענות עוד רק על הצהרות ישראליות. בינואר 2024 דיווחו Associated Press ו-Washington Post כי המודיעין האמריקאי העריך במידת ביטחון גבוהה שבית החולים שימש לצרכים צבאיים. לפי ההערכה, חמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני השתמשו בו לסיוע לפעילות מבצעית, לאחסון כמה כלי נשק ולהחזקת כמה בני ערובה לפחות. בסקירת המקורות הגלויים של Washington Post הודגש גם כי הראיות הפומביות לא ביססו את כל הטענות בדבר היקף השימוש או מבנהו.⁵⁶

המסקנה הנתמכת בראיות היא שנעשה שוב ושוב שימוש צבאי באתרים אזרחיים ובאזורים אזרחיים צפופים. אין פירושה שיש לקבל כל טענה שהועלתה בזמן המלחמה.

מה קובע הדין

המשפט ההומניטרי הבין-לאומי מטיל חובות הן על הצד התוקף והן על הצד המגן.

לצד המגן אסור להשתמש באזרחים או באתרים אזרחיים כדי להגן על פעילות צבאית. הפרוטוקול הנוסף הראשון קובע שאסור להשתמש באזרחים כדי להעניק לנקודות או לאזורים חסינות מפני תקיפה. הוא גם קורא לצדדים להימנע מהצבת מטרות צבאיות באזורים צפופים כאשר הדבר אפשרי. המחקר של הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום על המשפט ההומניטרי הבין-לאומי המנהגי מתייחס לאיסור על מגנים אנושיים ככלל מנהגי, ולא כהוראה שולית באמנה.⁷⁸

אחסון אמצעי לחימה בבית ספר, קיום פעילות צבאית מתחת לבית חולים או ירי מתוך אזורי מגורים צפופים עלולים להפר כללים אלה.

הצד האחר של הדין חשוב באותה מידה. אתרים אזרחיים אינם הופכים למטרות שמותר לתקוף רק מפני שקבוצה חמושה משתמשת בהם לרעה. על התוקפים עדיין מוטלות חובות של הבחנה, מידתיות ונקיטת אמצעי זהירות בני ביצוע. באתרים הנהנים מהגנה מיוחדת, כגון בתי חולים, יש לפי הדין לתת אזהרה כאשר הדבר אפשרי, לפני שרואים את ההגנה כאילו פקעה.⁸⁹

מה אין בכך כדי להוכיח

הראיות אינן מוכיחות שכל אתר שישראל תקפה היה מטרה חוקית, או שכל תיאור של מנהרות ומרכזי פיקוד היה מדויק בכל פרט. שימוש צבאי לרעה גם אינו מוחק את מעמדה האזרחי של אוכלוסיית עזה. אדם נותר אזרח, אלא אם הוא נוטל חלק ישיר בפעולות איבה, ורק למשך הזמן שבו הוא עושה זאת.

חלק מן הטענות בזמן המלחמה היו גורפות מדי. הסקירה של Washington Post על שיפא מצאה סימנים לשימוש צבאי. היא לא מצאה די ראיות פומביות כדי לתמוך בכל הטענות הישראליות המוקדמות שלפיהן הוכח במלואו שבית החולים שימש מתחם פיקוד מרכזי. לכן הניסוח המצומצם הוא החזק יותר.⁶

השורה התחתונה

חמאס וקבוצות פלסטיניות חמושות אחרות השתמשו שוב ושוב במבנים אזרחיים ובאזורים צפופים למטרות צבאיות. התנהגות בלתי חוקית זו תורמת לסכנות הכרוכות בלחימה בשטח בנוי. היא אינה הופכת את עזה כולה למטרה צבאית ואינה פוטרת את ישראל מחובות ההבחנה, המידתיות ואמצעי הזהירות.

מקורות