השיטות של צה״ל לצמצום הפגיעה באזרחים ומגבלותיהן

ישראל משתמשת באזהרות, בהודעות פינוי, בנתיבים מוכרזים, בבחינה משפטית ובתחקירים לאחר מעשה כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים בעזה. קיומם של נהלים אלה אינו מוכיח שכל תקיפה הייתה חוקית או שהאמצעים פעלו בפועל. כמה כשלים מתועדים מבהירים מדוע יש לבחון את המערכת לפי תוצאותיה ולא רק לפי תכנונה.

מה דורש החוק

המדריך של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום למבצעים צבאיים מציג בבירור את כלל היסוד. הצדדים חייבים לנקוט את כל הצעדים האפשריים כדי למנוע או לצמצם פגיעה באזרחים. צעדים אלה כוללים אזהרה מוקדמת ממשית כאשר אזרחים עלולים להיפגע, אלא אם הנסיבות אינן מאפשרות זאת. אותה מסגרת כוללת גם אימות מטרות, בחינת מידתיות, בחירת אמצעי הלחימה ומועד התקיפה, והחובה לבחור באפשרות המסכנת אזרחים במידה הפחותה ביותר.¹

לכן אזהרות הן שיקול רלוונטי, אך הן רק חלק אחד מן ההערכה המשפטית.

מה מתועד שישראל עושה

הסקירה המשפטית הציבורית הטובה ביותר של נוהלי האזהרה הישראליים היא הניתוח שפרסם מייקל שמיט באוקטובר 2023 עבור מכון ליבר בווסט פוינט. הוא מציין שהחובה להזהיר היא כלל מנהגי בדיני העימות המזוין. צה״ל משתמש זה שנים בצורות רבות של אזהרה בעזה: שיחות טלפון, הודעות טקסט, כרוזים, רדיו וטלוויזיה, הודעות ברשתות החברתיות ובמקרים מסוימים גם “הקש בגג”. הוא גם מציין שבכל הנוגע לשיטות אזהרה, ישראל נקטה לעיתים צעדים מרחיקי לכת יותר מצבאות רבים.²

הודעות רשמיות של ישראל מתקופת המלחמה מציגות אותה תשתית בסיסית. בחודשים הראשונים של מלחמת 2023 הכריז צה״ל על חלונות הומניטריים ופתח את ציר צלאח א-דין כדי לאפשר לאזרחים לנוע דרומה. הודעות אלה אינן מוכיחות שלכל אזרח הייתה דרך יציאה בטוחה באמת. הן כן מראות שמערכת אזהרה ופינוי פעלה מדי יום.³⁴

התיעוד מעלה שתי שאלות נפרדות:

• האם יש לישראל מערכת כלשהי לצמצום פגיעה.
• האם המערכת הזאת הייתה מספקת, חוקית ויושמה נאמנה במלחמה הזאת.

המקורות המצוטטים משיבים בחיוב על השאלה הראשונה. השאלה השנייה מחייבת בחינה של מבצעים מסוימים ושל תוצאותיהם.

מדוע אזהרות אינן מספיקות

השאלה הקשה יותר היא אם הכלים האלה אכן הגנו על אזרחים בפועל.

הסקירה שפרסם מארק גרלסקו ב-Lawfare בינואר 2024 מכירה בקיומן של אזהרות, הוראות פינוי ובדיקת מטרות, ובמקביל מסבירה כיצד הן עלולות להיכשל. אזהרה עשויה להעניק הגנה מועטה כאשר אין לאזרחים מקום בטוח להגיע אליו, כאשר אזורים שהוגדרו בטוחים מותקפים לאחר מכן או כאשר אמצעי הלחימה אינם מתאימים לאזורי מגורים צפופים. אזהרת אזרחים אינה הופכת כשלעצמה תקיפה מאוחרת יותר לחוקית.⁵

זו ביקורת רצינית והוגנת. המשפט הבינלאומי אינו מחייב אזרחים לעזוב את בתיהם בעקבות אזהרה. צבא עדיין חייב להביא בחשבון אזרחים שאינם יכולים להתפנות, שאינם מתפנים או שכבר נעקרו פעמים רבות.¹⁵

כשל מתועד: תקיפת World Central Kitchen

המקרה המובהק ביותר של כשל ישראלי בצמצום הפגיעה במלחמה הזאת הוא תקיפת שיירת World Central Kitchen ב-1 באפריל 2024.

התחקיר של ישראל עצמה קבע שהתקיפה נגד שלושת כלי הרכב של WCK לא הייתה צריכה להתרחש. צה״ל מצא שהשיירה זוהתה בטעות. נמצא שכלי הרכב זוהו בטעות ככאלה שהסיעו לוחמי חמאס. עוד נמצא שהתקיפה חרגה באופן חמור מפקודות ומנהלים מקובלים. קצינים הודחו וננזפו.⁶

הממצאים מראים גם שלצה״ל יש מנגנון המסוגל להכיר בטעות חמורה וגם שנהלים רשמיים אינם בהכרח מונעים אסון.

בתי חולים, אזהרות ושימוש לרעה

סוגיית בתי החולים היא המקום שבו לדיוק המשפטי יש חשיבות מיוחדת. כפי ששמיט מסביר, אתרים רפואיים נהנים מהגנה מיוחדת. הגנה זו עלולה להישלל אם נעשה בהם שימוש למעשים הפוגעים באויב. גם אז, כאשר הנסיבות מאפשרות זאת, החוק מצפה למתן אזהרה הכוללת הזדמנות הוגנת להפסיק את השימוש לרעה.²

שני דברים יכולים להיות נכונים בעת ובעונה אחת:

• שימוש צבאי בבתי חולים בידי חמאס או הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני הוא בלתי חוקי ורלוונטי לדיון.
• ישראל עדיין נושאת בנטל כבד כשהיא תוקפת מתחמי בתי חולים או מטילה עליהם מצור.

זו אחת הסיבות לכך שהתיעוד על בתי החולים נותר שנוי במחלוקת. כמה מטענותיה המצומצמות יותר של ישראל על שימוש לרעה זכו לתימוכין מגורמים חיצוניים, ובהם מידע מודיעיני אמריקאי על א-שיפא. אין בכך כדי להכריע כל שאלה הנוגעת למידתיות, למצור או לטיפול בחולים.⁷

השורה התחתונה

לישראל יש מערכת מתועדת לצמצום הפגיעה באזרחים, ובה נוהלי אזהרה ובדיקה שבכמה היבטים עולים על אלה של צבאות רבים. נהלים אלה לא מנעו פגיעה הרסנית באזרחים. בתקיפת World Central Kitchen המערכת כשלה בדרכים שהתחקיר הישראלי עצמו הכיר בהן. אף אחת מן העובדות אינה מבטלת את האחרת, ואף אחת מהן אינה יכולה להכריע את חוקיותה של כל פעולה בלי תיעוד הנוגע לכל תקיפה לגופה.

מקורות