מה מלמד התיעוד על ספרי הלימוד בבתי הספר בעזה

הכינוי “ספרי לימוד של חמאס” לספרים המשמשים בבתי הספר בעזה מטשטש את זהות הגוף שהפיק אותם. בתי הספר בעזה, ובהם בתי הספר של אונר“א, השתמשו בתוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית. הראיות יכולות ללמד אותנו מה כללו הספרים שאושרו וכיצד אונר”א בדקה אותם. הן אינן יכולות להוכיח שכל מורה לימד את החומר באותו אופן או שכל תלמיד הפנים את אותו מסר.

באיזו תוכנית לימודים מדובר

אונר“א אינה כותבת תוכנית לימודים נפרדת לעזה. בתי הספר שלה משתמשים בספרי הלימוד הנהוגים במדינה המארחת, ולאחר מכן בוחנים אותם לפי כללי הניטרליות של האו”ם. בעזה ובגדה המערבית, פירוש הדבר היה שימוש בספרי הרשות הפלסטינית. פלטפורמת הלמידה הדיגיטלית של אונר“א מציינת זאת במפורש.¹

מכאן שיש להפריד בין שתי סוגיות:

1. מה נאמר בתוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית;
2. מה עושה אונר“א כאשר הספרים האלה מתנגשים בכללי הניטרליות של האו”ם.

מה מצאו בדיקות עצמאיות

הבדיקה העצמאית החשובה ביותר היא המחקר שהאיחוד האירופי הזמין בשנת 2021 ממכון גאורג אקרט, מרכז אקדמי גרמני המתמחה בחקר ספרי לימוד. המחקר לא תיאר את תוכנית הלימודים כחדורת שנאה באופן אחיד או כנטולת תכנים לימודיים רגילים. עם זאת, הוא זיהה בעיות חמורות שחזרו שוב ושוב, ובכך אישר שהמחלוקת לא הומצאה בידי ארגוני הסברה.²

בדיקת קולונה, שהוזמנה בידי האו“ם ופורסמה באפריל 2024, הציגה תמונה חיובית בעיקרה של אונר”א כסוכנות, אך הכירה בקיומם של חומרים בעייתיים בכמה בתי ספר. בהסתמך על בדיקה מהירה של אונר“א, היא דיווחה על חששות הנוגעים ל-3.85% מן העמודים שנבדקו. בין הדוגמאות היו מפות שהשמיטו את ישראל מחוץ לשיעורי היסטוריה, תיאור ירושלים כבירת פלסטין, הצגת ערים בישראל כערים פלסטיניות והשימוש בביטוי “הכיבוש הציוני” לתיאור ישראל.³⁴

ממצא זה מוציא את המחלוקת מגדר עימות בין דוחות של ארגוני הסברה יריבים. הבדיקה שנערכה בגיבוי האו“ם תיארה בעיה מוגבלת ולא גורפת, אך קיבלה את עצם קיומה.

מה מצאו גופי הפיקוח האמריקאיים

משרד מבקר המדינה האמריקאי הוסיף בשנת 2026 ממצא פיקוחי. בדוח שלו על הסיוע לחינוך בגדה המערבית ובעזה נמצא כי לאונר“א ולמחלקת המדינה היו נהלים לזיהוי תכנים בעייתיים ולטיפול בהם. עוד נמצא כי לפני הפסקת המימון היו פערים ניכרים בדיווחי מחלקת המדינה לקונגרס. נקודת החולשה הייתה פיקוח ודיווח לא עקביים, ולא היעדר מוחלט של בדיקה.⁵

ממצא זה אינו מוכיח שאין אפשרות לתקן את תוכנית הלימודים. הוא כן מראה שלממשלות תורמות הייתה סיבה להוסיף ולדרוש בדיקה טובה יותר, תיעוד טוב יותר ויעדים ברורים יותר לרפורמה.

מה אפשר לומר בזהירות

הניסוח ההוגן הוא זה:

• ספרים ששימשו בבתי הספר בעזה כללו שוב ושוב תכנים אנטי-ישראליים, ולעיתים גם אנטישמיים;
• מפות ושמות מקומות מוחקים לעיתים קרובות את ישראל או מחליפים אותה ב“פלסטין” אחת;
• חומרים מסוימים ממסגרים “התנגדות” אלימה בדרכים שתורמים ובוחני ניטרליות קבעו שאינן קבילות;
• מנגנוני ההגנה של אונר“א עצמה לא פתרו את הבעיה במלואה.

הראיות אינן תומכות בטענה שכל עמוד מלמד שנאה, שכל ילד מפנים את המסר באותה דרך או שתוכנית הלימודים לבדה מסבירה תמיכה מאוחרת יותר באלימות. לבתי ספר יש חשיבות, וכך גם למשפחה, לתקשורת, למנהיגים פוליטיים ולחוויה הממשית של מלחמה. תוכנית הלימודים היא חלק מתרבות פוליטית רחבה יותר, ולא הסבר מלא שלה.

מדוע יש לתורמים יכולת השפעה בנושא

תוכנית הלימודים היא אחד מתחומי הסכסוך שבהם תורמים יכולים להפעיל לחץ מעשי על מוסדות כדי שיחוללו שינוי. מכתב הכוונות מיולי 2024 בין הנציבות האירופית לרשות הפלסטינית כלל מסלול לרפורמה בחינוך, ותשובות מאוחרות יותר של הנציבות תיארו את עדכון ספרי הלימוד כחלק מן התוכנית המוסכמת.⁶⁷

ספרים רשמיים הם בחירה מוסדית, אף שתוכנית הלימודים אינה יכולה להסביר כל עמדה פוליטית או מעשה אלימות. לתורמים המממנים חינוך יש סיבה לגיטימית לבחון את הבחירות האלה.

השורה התחתונה

הראיות אינן תומכות בטענה שכל בתי הספר בעזה מלמדים שנאה. הן כן תומכות במסקנה מדויקת יותר: חומרים של הרשות הפלסטינית ששימשו בעזה, לרבות בבתי הספר של אונר“א, כללו שוב ושוב תכנים אנטי-ישראליים ואנטישמיים וכן חומרים המציגים אלימות כדבר מקובל. חוקרים אקדמיים, בוחני ניטרליות של האו”ם, גופי פיקוח אמריקאיים ומממנים אירופיים זיהו כולם סיבות לדאגה. אפשר להתווכח על היקף התופעה ועל השפעתה, אך לא על עצם קיומם של התכנים.

מקורות