כוחות צלבניים כבשו את עזה בתקופת ממלכת ירושלים הלטינית. מאוחר יותר כבשו אותה שליטים מוסלמים מחדש. העיר המשיכה לשמש צבאות משום ששכנה על הדרך שבין מצרים ללבנט. הפרק של Britannica על מסעי הצלב בארץ ישראל מציב את עזה בתוך המאבק הרחב יותר על ארץ הקודש.
לאחר התקופה הצלבנית שלטו בעזה שליטים איובים ולאחר מכן ממלוכים. מדינותיהם היו קשורות קשר הדוק למצרים ולסוריה. עזה נותרה מיושבת, המשיכה לשמש למסחר ולעיתים קרובות הייתה נתונה במחלוקת. היא לא הייתה מדינה ריבונית.
האימפריה העות׳מאנית שלטה באזור מ-1516 עד 1917. פקידים ובתי משפט מקומיים ניהלו חלק ניכר מחיי היום־יום בתוך המערכת האימפריאלית. הפרק של Britannica על השלטון העות׳מאני בארץ ישראל מסביר את ההסדרים האלה. בהמשך שמרו פקידים בריטים על חלקים מן המערכת והתאימו אותם בתקופת המנדט על ארץ ישראל.
תושבי ארץ ישראל העות׳מאנית יכלו להשתייך בעת ובעונה אחת לעיר, למשפחה, לדת, לאזור ולאימפריה. השם פלשתינה שימש בפועל לציון אזור. האזור לא היה מדינת לאום ריבונית. הזהויות הלאומיות הישראלית והפלסטינית המודרניות צמחו עם הזמן מתוך העולם הזה.