צבאות ערביים כבשו את עזה במאה השביעית. העיר עברה מן האימפריה הביזנטית הנוצרית אל העולם האסלאמי המתפשט. הסקירה של בריטניקה על פלשתינה הרומית והכיבוש הערבי מתארת את חילופי השלטון האלה.
עזה הייתה לעיר מחוז תחת כמה ח׳ליפויות, ובהן הח׳ליפויות הראשידית, האומיית, העבאסית ובהמשך גם הפאטמית. ח׳ליפות הייתה מדינה פוליטית ודתית גדולה שבראשה עמד ח׳ליף. היא לא הייתה שלטון מקומי שמרכזו בעזה. הסקירה של בריטניקה על הח׳ליפות מסבירה כיצד פעלו המערכות האלה ולאן עברו מרכזיהן.
במהלך המאות האלה תפסו הערבית והאסלאם מקום מרכזי יותר בחיים הציבוריים. השינוי הממושך הזה סייע לעצב את השפה, הדת והחברה באזור. הזהות הערבית הפלסטינית צמחה מאוחר יותר מתוך מציאות זו. היא לא הופיעה בבת אחת במאה השביעית, ואי אפשר להשליך בפשטות זהות לאומית מודרנית לאחור על העולם הקדום ההוא.
השלטון המוסלמי שינה את עזה מבלי למחוק את עברה היהודי והנוצרי. הקהילות האלה וקשריהן לארץ נותרו חלק מן ההיסטוריה. השלטון, השפה והדת בחיים הציבוריים השתנו סביבן. התיעוד שנותר מתאר את עזה כעיר בתוך כמה אימפריות. הוא אינו מתאר בירה של מדינת עזה עצמאית.