עזה הקדומה שכנה על דרך החוף בין מצרים ללבנט. סוחרים וצבאות עברו באזור, וכך גם נציגי האימפריות ששלטו בו. התנועה הזאת הקנתה לעיר חשיבות מסחרית וצבאית. ההיסטוריה של פלסטין באנציקלופדיה בריטניקה ממקמת את החוף הדרומי בתוך המערכת הרחבה הזאת. המשמעויות המדיניות המודרניות של פלסטין, ישראל ועזה טרם התקיימו.
התיעוד הקדום ביותר כולל כמה תרבויות וצורות שלטון. אין זו היסטוריה לאומית אחת ורציפה. עזה מופיעה לראשונה במסגרת החיים העירוניים הכנעניים. בהמשך רכשה מצרים השפעה רבה במקום. לאחר מכן הייתה עזה לאחת מחמש הערים הפלשתיות המרכזיות בחוף הדרומי. הערך על הפלשתים באנציקלופדיה בריטניקה מסביר מה אירע בהמשך. הערים הפלשתיות נבלעו באימפריות גדולות יותר.
התנ“ך והחיבורים ההיסטוריים המאוחרים יותר ממקמים את עזה בסמוך לממלכות ישראל ויהודה. עזה מופיעה כשטח יריב, כאזור גבול או כעיר חשובה. המקורות האלה אינם הופכים את עזה לטריטוריה לאומית יהודית במובן המודרני. הם כן מראים שההיסטוריה היהודית באזור הרחב החלה מאות רבות לפני הציונות המודרנית.
האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית שלטו כל אחת בעזה במהלך האלף הראשון לפני הספירה. התיעוד מציג עיר חשובה שנשלטה מבחוץ. הוא גם ממקם באותו אזור היסטוריות כנעניות, מצריות, פלשתיות, יהודיות ואימפריאליות. התיעוד המגוון הזה מורכב מכדי לתמוך בסיפור מדינתי מודרני המושלך לאחור אל העת העתיקה.