דלגו לתוכן הראשי
הודעת תרגום בסיוע בינה מלאכותיתאנגלית היא השפה הראשית של האתר והגרסה הראשית לבקרה מערכתית. חלק מהעמודים המתורגמים הופקו בסיוע בינה מלאכותית בשל משאבים מוגבלים.
מחקר

הכרה אינה לגיטימיות: מה אפשר ללמוד מרודזיה

גל של מדינות המכירות במדינה אינו הופך אותה כשלעצמו ללגיטימית. ההיסטוריה מספקת דוגמה. כך נכשלה רודזיה במבחן, וכך חל אותו מבחן על מדינה פלסטינית תחת ההנהגה הנוכחית.

הכרה היא מעשה פוליטי ומשפטי, ולא הוכחה לכך שממשלה היא דמוקרטית או לגיטימית. ההיסטוריה של רודזיה מלמדת שהכרה חיצונית אינה יכולה לתקן את פגמיו של שלטון שאין בו בחירות ייצוגיות או זכויות פוליטיות שוות. השוואה לסוגיית המדינה הפלסטינית יכולה לבחון מה עשויה הכרה להשיג, אך רק אם ההבדלים המהותיים בין המקרים נותרים גלויים.

השאלה שהכרה לבדה אינה יכולה להשיב עליה

הכרה יכולה לקדם דיפלומטיה, אך כשלעצמה היא אינה יוצרת ממשל הנותן דין וחשבון, אינה מפרקת פלגים חמושים מנשקם ואינה מחזירה את הבחירות. לכן OZJF טוען שיש לבחון הכרה במדינה פלסטינית תחת ההנהגה הנוכחית לפי אמות מידה ממשיות בתחום הממשל, ולא להתייחס להכרה כתחליף להן.

מה קרה ברודזיה

ב-1965 התנתקה מבריטניה ממשלת המיעוט הלבן בדרום רודזיה, בהנהגת איאן סמית, וטענה לזכות לשלוט באופן עצמאי. האו״ם כינה זאת הכרזת עצמאות חד־צדדית. ברודזיה היו:

  • קבוצה קטנה ששלטה בכוח ברוב האוכלוסייה,
  • היעדר מערכת בחירות פתוחה,
  • היעדר מסלול חוקי שיאפשר לרוב לעלות לשלטון,
  • והיסטוריה של אלימות פוליטית ששימשה להשארת השליטים בשלטון.

כמה ממשלות ידידותיות הכירו ברודזיה. מועצת הביטחון של האו״ם לא הכירה בה. בשנת 1965 הורתה החלטה 216 לכל המדינות שלא להכיר במשטר. בשנת 1968 קבעה החלטה 253 סנקציות מקיפות ומחייבות. המשטר בודד ולאחר מכן נדחק לשיחות. בשנת 1980 נולדה המדינה מחדש כזימבבואה במסגרת הסכם בית לנקסטר.

הגזע היה מרכיב מרכזי ברודזיה, לא עניין שולי. הלקח המבני מצומצם יותר: תמיכה דיפלומטית מצד ממשלות ידידותיות לא יכלה להעניק לגיטימיות לשלטון מיעוט שמנע מן הרוב מסלול שווה לשלטון. הכרה בין־לאומית ולגיטימיות מבית נותרו שאלות נפרדות.

החלת המבחן על מדינה פלסטינית

החלת ההבחנה הזאת על מדינה פלסטינית מעלה כמה שאלות ממשל עכשוויות:

המקרים אינם שקולים. רודזיה הייתה מדינת מיעוט לבן שנבנתה כדי למנוע כוח פוליטי מן הרוב השחור. המוסדות הפלסטיניים צמחו מתוך היסטוריה שונה של סכסוך, כיבוש, משא ומתן שכשל ופיצול פנימי. הדמיון המצומצם יותר הוא בעיית לגיטימיות: לרשות הפלסטינית אין מנדט אלקטורלי עדכני, ואילו חמאס שולט בעזה בכוח ועודנו מוגדר ארגון טרור.

מה הטיעון הזה אינו אומר

ההשוואה אינה טיעון נגד אזרחים פלסטינים, נגד שלטון עצמי פלסטיני עתידי או נגד פתרון של שתי מדינות. רודזיה גם אינה מספקת תבנית לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

היא תומכת באזהרה מצומצמת יותר: אין להתייחס להכרה כראיה לכך שמוסדות השלטון הפלסטיניים הנוכחיים הם ייצוגיים, שוחרי שלום או מסוגלים לשלוט בפלגים חמושים. יש לבחון שאלות אלה לפי תנאים וראיות נפרדים.

מה אפשר ללמוד מן ההשוואה באופן סביר

הכרה יכולה לשרת את הדיפלומטיה, אך היא אינה יכולה להחליף בחירות, מוסדות הנותנים דין וחשבון או שליטה בקבוצות חמושות. רודזיה ממחישה את הפער בין יחס דיפלומטי חיצוני לבין לגיטימיות פנימית. היא אינה הופכת את המקרים ההיסטוריים לזהים, ואין לדרוש מן ההשוואה להוכיח מעבר לכך.

המקורות ששימשו בעמוד זה