הסכם שלום ישראלי־פלסטיני יצטרך להתמודד עם מנהיגים חדשים, התנגדות חמושה, לחץ כלכלי והתחדשות האלימות. חתימה על הסכם היא רק הצעד הראשון. כל צד זקוק לממשלה שתוכל לעמוד בדיבורה ולשמור על תמיכת הציבור כאשר ההסכם יעמוד במבחן.
הסקירה של מחלקת המדינה על תהליך אוסלו מתארת את הניסיון להפוך הכרה הדדית וממשל זמני לשיחות על הסדר סופי. התהליך לא הגיע להסכם סופי. בהמשך התפצל השלטון הפלסטיני בין הרשות הפלסטינית לחמאס. ארגונים חמושים המשיכו להשתמש באלימות. פיגועים וכישלון השיחות החלישו גם את אמונתם של ישראלים בוויתור על שטחים תמורת שלום.
האיחוד האירופי תומך במדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית, רציפה, ריבונית ובת קיימא לצד ישראל. הוא גם קורא לרפורמה ברשות הפלסטינית. בשנת 2025 בירך האיחוד על צו בעל תוקף של חוק ששינה את מערכת הרווחה. הצו ביטל את הבסיס המשפטי לתשלומים לאסירים ולשהידים כחלק מתוכנית רפורמה רחבה יותר.
שני המרכיבים חשובים. רפורמה ללא יעד מדיני ברור עלולה לאבד את תמיכת הציבור. תוכנית שלום ללא מוסדות ציבור תקינים עלולה להישען על הבטחות שאיש אינו יכול לאכוף.
דוח שירות המחקר של הקונגרס על הפלסטינים קושר בין השלטון הפלסטיני, הסיוע, קשרי הביטחון והפיצול בין חמאס לרשות הפלסטינית. הסכם בר קיימא ידרוש גוף פלסטיני המסוגל למשול בשטח, לשלוט בארגונים חמושים, לנהל כספי ציבור ולעמוד בדיברו גם לאחר חילופי הנהגה.
OZJF מחפש ארבעה יסודות בתוכנית שלום: מנהיגים פלסטינים שנבחרו בידי הציבור ונותנים לו דין וחשבון, ביטחון איתן לישראל, לחץ חיצוני להפסקת תגמולים על מעשי טרור ומוסדות ציבור שיכולים לשרוד את המשבר הבא. אף אחד מהם אינו יכול להבטיח שלום. תוכנית שמתעלמת מהם לא צפויה להחזיק מעמד.